<h1>אהל מועד שער מועד קטן דרך ג'</h1>
<h2>דף ב.</h2>
כל מלאכה שהיא לצורך המועד ודבר האבד מותר לעשותה במועד ואפי' מעשה אומן בלא שנוי ואע"פ שאין בה אלא לצורך יחיד ואע"פ שאינה לצורך המועד והוא שיהא בה טורח גדול וכל מלאכה שאינה דבר האבד אם יש טורח גדול אסור לעשותה וכל מלאכה שאינה דבר האבד אם יש בה צורך רבים והיא לצורך המועד מותר לעשותה ואפי' מעשה אומן בלא שנוי ואם יש בה צורך רבים אבל אינה לצורך המועד מותר לעשותה מעשה הדיוט כדרכו או מעשה אומן בשנוי ואע"פ שיש בה טורח גדול וכן אם היא לצורך המועד אין מדקדקין בטורחו בין רב למעט ואם אינה לצורך המועד אסור.
משקין בית השלחים במועד ממעיין אבל לא ממי הגשמים ולא ממי הקילון דאיכא טרחא יתירה שצריך להשקות בדוולא ודוקא בית השלחין מותר אבל בית הבעל דהיינו שדה לבן של תבואה אסור להשקותו.
אין עושין עוגיות לאילנות פי' חפירה מקפת בעיקרי האילן להחזיק המים הנקוים לתוכה. אמה מקולקלת מתקנין אותה במועד וכל צרכי רבים נעשין במועד.
<h2>דף ד.</h2>
נהרות קטנים שהמים שלהם נמשכים מן האגמים מותר להשקות מהן והוא שלא יפסקו המים אבל אם נפסקין אסור דאתי לידי קילון. מדלין מים לירקות כדי לאוכלו במועד שהרי כל מלאכת אכ"ן נעשית במועד לצורך המועד ואפי' יש בה טורח גדול.
<h2>דף ה.</h2>
הבורות של יחיד אם היחיד צריך להם במועד חטיטתן שהיא מעשה הדיוט מותרת אבל חפירתן אסורה.
<h2>דף ו:</h2>
מושכין את המים מאילן לאילן ובלבד שלא ישקו השדה.
צדין האישות והעכברים משדה האילן ומשדה לבן הסמוך לאילנות שלא יחריבו האילנות ומקרין הפרצה במועד. [ז' ע"א] כותל הגוהה לרה"ר סותרו ובונהו כדרכו מפני הסכנה.
<h2>דף ח:</h2>
לא ילקט אדם עצמות אביו ואמו במועד [ע"ב] ואין חופרין כוכין ואין בונין קברות לצורך מתים שלא מתו עדיין. עושין נברכת במועד פי' תוס' שמוסיפין על הקבר שהוא כבנין קטן. עושין ארון עם המת בחצר שהמת שם ועושין כל צורכי המת. ולצורך אדם מפורסם מותר אפי' בשוק. ואסור לחצוב אבנים מההר [בין לצורך הקבר] בין לצורך הגולל וכן אסור לקוץ לו ארזים.
אין נושאין נשים במועד מפני שאין מערבין שמחה בשמחה שמא יניח לגמרי שמחת יו"ט וערב הרגל מותר לישא אשה דעיקר השמחה חד יומא ואין השמחה שאין מערבין אלא הנשואין בין עשה סעודה בין לא עשה סעודה טפלה לנשואין היא וזהו שאין עיקר השמחה אלא יום א' שהוא תחילת הנשואין ואע"פ שכל ז' שמחין בסעודת הנשואין ומצוה נמי הן ועליהן פטרו החתן והשושבינין מן הסוכה ומותר להחזיר במועד גרושה מן האירוסין.
עושה אשה תכשיטיה במועד ואפי' במלאכת אומן ומותר קשוט הגוף. ההדיוט תופר כדרכו והאומן מכליב לצורך המועד. מסרגין המטות בחבלים.
<h2>דף י.</h2>
ומעמידין תנור וכירים לצורך המועד ומנקרין בפטיש על הריחים [ע"ב] ומותר לבנות מקום מושב הריחים. ומותר לבנות אבוס כדי (שישכב) [שיאכל] הסוס יפה. אין מונעין שום רפואה מבהמה במועד וכ"ש רפואת אדם. סוס שרוכב עליו מותר ליטול צפורניו במועד. הפותח מים לשדהו אם עושה ע"ד הדגים מותר על דעת השדה כדי להשביחה אסור. פרקמטיא אפי' אין בה אלא דבור בעלמא אסור. ובדבר האבד מותר לו למכור סחורתו שמא תוזל אח"כ. ומותר לו ליקח לצורכי ביתו אע"פ שא"צ עד לאחר המועד כל שירא שמא לא ימצא ליקח ודוקא לצורכי ביתו אבל להרויח אסור לקנות. ומותר לתבוע חובו מן הגוי בחש"מ אבל להלוות לו בריבית הרמב"ן אוסר ואומ' דהנאת ריוח לא נקראת הפסד. ואהר"א מתיר הנאת ריוח כגון להלוות לו בריבית או ליקח פרקמטיא שבאת לידו כדי להרויח ולהשתכר בה. לרבנו האיי לענין תמרים הנמצאים במועד ולאחר המועד ורוצים ליקח במועד כך הוא הדין אם עולה בדעת שנפסדים הם אם יאחר עד אחר המועד כדבר האבד הוא ואם חששא בעלמא הוא ואין שום דבר המוכיח על הפסדן אסור ליקח מהם בחש"מ.
<h2>דף יא.</h2>
כל מלאכה שהיא לצורך המועד ודבר האבד מותר לעשותה במועד ואפי' מעשה אומן בלא שנוי ואע"פ שאין בה אלא לצורך יחיד ואע"פ שאינה לצורך המועד והוא שיהא בה טורח גדול וכל מלאכה שאינה דבר האבד אם יש טורח גדול אסור לעשותה וכל מלאכה שאינה דבר האבד אם יש בה צורך רבים והיא לצורך המועד מותר לעשותה ואפי' מעשה אומן בלא שנוי ואם יש בה צורך רבים אבל אינה לצורך המועד מותר לעשותה מעשה הדיוט כדרכו או מעשה אומן בשנוי ואע"פ שיש בה טורח גדול וכן אם היא לצורך המועד אין מדקדקין בטורחו בין רב למעט ואם אינה לצורך המועד אסור.
עושין מעקה לגג ולמרפסת מעשה הדיוט ושפין הסדקין שבטיחת הטיט ומעגילין אותה בעץ מעגלה רגל הדלת והצנור וקורת הבית והמנעול והמפתח שנשברו ואפי' קודם יו"ט מתקנין אותן במועד ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד.
כבשין שהוא יכול לאכול מהן במועד כובשן.
<h2>דף יא:</h2>
מי שהפך את זיתיו או מי שהיה יינו בבור וארעו אונס ונכנס המועד זולף וגומר וגף כדרכו דלא בעי' שנוי בדבר האבד.
המוסר שדהו לגוי באריסות או בשכירות או בקבלנות אע"פ שהגוי חורש בה בשבת וביו"ט ובחש"מ והדבר ידוע ששדה זו של ישראל היא כיון שיש (לנו) [לו] חלק בפירות הקרקע אפי' בתוך התחום מותר וכל שמותר במקבל קבלנות מותר בשוכר אותה לשנה או לשנתיים וכן קבולת וקבלנות יש הפרש בין קבלנות ואריסות ושכירות כולם הם עבודה בקרקע ויש להם חלק בפירות הקרקע וכל חד וחד כי קא טרח בדידיה טרח והיינו דאמרי' האריסין והקבלנין של אבל הרי הם יעשו כי מפני שיש להם חלק בפירות הרי הם כבעלים מן הקרקע ובנפשייהו טרחי אבל קבולת היא במלאכה של מטלטלין או של קרקע כגון בנין והדומה להן שאין לו חלק בפירות הקרקע כלום.
<h2>דף יב.</h2>
[אין מדיירין לא בשבתות ולא בימים טובים ולא בחולו של מועד, ואם באו] מאליהן לדיר שדהו של ישראל שלא מדעתו פי' שהכניס הבהמות לשדה לזבלה מותר לתת לו שכר המועד ובשבת מניחין אותה לדיר השדה בטובת חנם וביו"ט במזונות פי' לאחר יו"ט נותן להם מזונות אבל לא ביו"ט שמא ירבה בשבילו.
הלכות מועד כהלכות כותים ואין למידין זה מזה פי' אהר"א שאין למדין דבר האבד מדבר האבד שיש דבר שאע"פ שיש בו איסור התירוהו דרבנן שיערו הטורח כנגד ההפסד ולפי ההפסד מתירין לו הטורח כשההפסד גדול מתירין לו הטורח וכשאינו גדול כשיעור הטורח אסרו בה הטורח. זופתין חבית גדולה במועד משום דפסידא יתירתא דלהפסד מועט שאינו כשיעור הטורח אסרו בה הטורח. זופתין חבית גדולה במועד משום דפסידא יתירתא דלהפסד מועט שאינו כשיעור הטורח לא חששו ואסרו בו הטורח ומבאר אהר"א שבכל מקום שהוא טורח באוכלין התירו בדבר האבד כדרכו ואפי' בטירחא יתירתא אע"ג דלאו לצורך מ"מ ראוי הוא למועד אבל במקום אחר לא התירו בו טירחא יתירתא ואפי' במקום פסידא. מקבלים קבולת לגוי בחול אם אותה מלאכה נעשית במקום מפורסם אם אין המלאכה מפורסמת וידועה לבעליה מותר להניחו לעשותה ביו"ט ובשבת ואצ"ל בחש"מ שמותר אפי' תוך התחום ואם היא מלאכה מפורסמת וידועה לבעליה ונעשית במקום מפורסם אסור להניחה ולעשותה בחש"מ ואפי' חוץ לתחום ואפי' ליכא מתא דמקרבא להתם ואסור להניחה ולעשותה בשבת ויו"ט בתוך התחום או אפי' חוץ לתחום אי איכא מתא דמקרבא התם אבל אי ליכא מתא דמקרבא להתם מותר בשבת וביו"ט חוץ לתחום. אסור למסור לגוי במועד קבולת שאינה לצורך המועד שכל שאינו עושה אינו אומר לגוי ועושה אבל מוסרין קבולת במועד לעשותה לאחר המועד ובלבד שלא ישקול ושלא ימדוד ושלא ימנה כדרך שהוא עושה בחול והילכך המוסר בגדים לכובס במועד כדי לכבסן לאחר המועד צריך ליזהר שלא ימנה אותם.
<h2>דף יב:</h2>
אין מרביעין בהמה בחש"מ ואין טוחנין במועד קמח שלא לצורך המועד אבל לצורך המועד מותר. קוצצין עצים ומטילין שכר במועד לצורך המועד. מי שאין לו מה יאכל אפי' הוא עשיר קוצר ומעמר ודש ובלבד שלא ידוש בפירות דצריך לשנות ולצורך המועד או בדבר האבד עושה כל אדם מלאכתו כדרכן. מי שהשהה מלאכתו עד המועד כדי שתהיה דבר האבד נעשתה במועד מאבדין אותה ב"ד ומעקרין מה שעשה.
<h2>דף יג.</h2>
אין לוקחין בתים ועבדים ובהמה שלא לצורך המועד ואם אין לו למוכר מה יאכל מותר. אין מביאין מבית האומן כלים שאינן לצורך המועד ואם חושש להם שמא יגנבו או שמא יתבע האומן שכרו פעם אחרת מפנן לבית אחר ואסור לתקן מנעליו במועד.
<h2>דף יג:</h2>
זה הכלל במועד כל שהוא טורח אכ"ן מותר כדרכו ואפי' טורח גדול ובמכירת פירות וציידי עופות ודגים הצריכו צנעה. מכשירים כל שהם קרובים לאוכל נפש עצמו עשו אותן כאכ"ן לפי' עושה אשה תכשיטיה במועד ועוד באכ"ן התירו כגון הערמה כיצד כבשין שהוא יכול לאכול מהן מותר לכבשן אע"פ שאינו אוכל מהם במועד ומטילין שכר במועד ואע"פ שיש לו ישן אם רצה שותה את החדש. כל שאינו אכ"ן ולא מכשיריו והוא לצורך המועד כגון כסות וכלים במלאכת אומן אסרו ובהדיוט התירו ואגרות של רשות מעשה הדיוט הם שכל אדם כותב כפי מה שמזדמן לו וצורך המועד הם מפני ששמחה היא לו וכבוס בגדים ושאר המותרין משום מלאכת הדיוט מותרי' הואיל ולצורך מועד הם. ואהר"א אומ' ששיערו בו טורח כנגד הפסד והפסד כנגד טורח והנאת ריוח אינו נקרא דבר האבד לדעת הרמב"ן ולדבריו כל שאינו רוצה להשתכר אסור ליקח במועד ואם רוצה לקנות לעצמו אע"פ שהוא אינו צריך עד לאחר המועד אם הדבר ידוע (של אחד) [שלא ימצא] בזול הזה לאחר המועד מותר ליקח וכבר נתבאר זה בנ"ה ולפי דברים אלו אסור להלוות בריבית לנכרי בחש"מ אבל מקבלין במועד להלוות לאחר המועד ובלבד שלא ימנה ולא יכתוב שטר וכל דבר האבד עושה כדרכו וא"צ צנעה אלא בחושש להפסד כמביא כלים מבית האומן באינו מאמין בו ולהדיוט העושה מלאכה לצורך לא מצינו צנעה ואצ"ל כשעושה לצורך אכ"ן אבל יש צנעה למי שאומנתו בכך כל השנה וזהו צנעה ששנינו בציידין.
מוכרי פירות כסות וכלים מוכרין בצנעה לצורך המועד (הציירי והרשתות) [הציידים והדשושות] עושין בצנעה לצורך המועד. ציידי חיה ועופות ודגים צדין בכל דבר שדרכן לצוד בו. מוכרי (תכלת) [תבלין] מותרין למכור בשוק דמסתמא מכירת תבלין לקדרה של יום היא אבל פירות האילן הראוין (להתקיים) לא ימכור אלא בצנעה.
אלו מגלחין ומכבסין במועד הבא ממדינת הים ומבית השביה והיוצא מבית האסורין ואפי' בית אסורין [של ישראל] ומנודה ומי שנדר שלא לגלח או שלא לכבס ונשאל במועד וקטן מותר לגלח.
<h2>דף יד.</h2>
מכבסין מטפחות הידים שמקנחין בהם הידים ומטפחות הספרים ומטפחות הספג וכל העולים מטומאה לטהרה מותרין ושאר כל אדם אסורין שלא יכנסו לרגל כשהם מנוולין.
<h2>דף יד:</h2>
דנין דיני ממונות ודיני נפשות במועד ואי לא ציית דינא משמתין אותו.
<h2>דף יח.</h2>
וכל אדם מותר ליטול צפורניו ואפי' בכלי מתיר הגאו' ר"ה.
מי שאין לו אלא חלוק א' אפי' היא של צמר מותר לכבסו במועד. כלי פשתן שמקבלין זוהמא מותרין לכבסן ואפי' הגיהוץ או בנתר ובורית מותר.
<h2>דף יח:</h2>
ואלו כותבין במועד קידושי נשים וגיטין ושוברין דייתקי ופרוזבול ואגרות שום ואגרות מזון ושטרי חליצה ומיאונין ושטרי ברורין וגזירת ב"ד ואגרות של רשות ומפ' בירוש' אגרות של שאלת שלום. אין כותבין שט"ח במועד ואם אינו מאמינו או שאין לסופר או ללוה מה יאכל או שלא היתה ידו משגת למזונות שצריך בי"ט בהעדפה בלי טורח הכתיבה מותר לו לכתוב כדי להשתכר. אין כותבין ספרים תו"מ במועד ואין מגיהין אות א' אפי' בספר העזרא ודברים אלו אסורין כשיש לו מזונות במועד והוא לצורך אחרים ובשכר אבל לצורך עצמו לשם מצוה מותר לדברי האומר חש"מ זמן תפי' הוא ואהר"א אומר דאע"פ שאין התפילין לצורך המועד מותר משום שהיא מצוה מוטלת עליו כותב אדם חשבנותיו במועד ומחשב את יציאותיו כמה הוציא וכמה צריך להוציא ומחשב חשבון שבינו לבין אחרים (בשטוף) [בשתוף] או מכירה או כותב ודומיהן כל שמתירא שמא ישתכח ממנו מה שהוא זוכר עכשיו אבל חשבון שאין בו חשש כל עיקר או מי שהוא בטל ורוצה לחשוב במועד שהיום יום בטול מלאכה כגון אלו ודאי אסור כדתנן [לעיל י"ב, ע"ב] ובלבד שלא יתכוין מלאכתו במועד. כתבו בשם התו' שדבר עיון מחודש בהלכה הוי כדבר האבד וכותבין אותו ורשב"א השיב מספר העזרא שאסור להגיה אע"ג דאיכא מצות אל תשכן באהליך עולה.
מארסין במועד אבל אין עושין סעודת אירוסין ואין מיבמין מפני ששמחה היא לו.
